מנדלבליט נ' קל וחומר לבניה בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי התובע בגין הפרה נטענת של ההסכם שנכרת בין התובע לבין הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), אשר הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הוא מנהלה.

א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים .

1.ביום 5.4.96 כרתו התובע, אדריכל במקצועו, והנתבעת, חברה העוסקת בבנייה, הסכם בכתב, לפיו הזמינה הנתבעת מהתובע תכנון אדריכלי של בניינים לתעשיית היי-טק, מסחר ומשרדים באזור התעשייה מצפה ספיר שליד כוכב יאיר (להלן: "ההסכם").

2.התובע טוען, כי על פי מצג שיצרו בפניו הנתבעים, רכשה הנתבעת ממינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), עוד בטרם כרתה עמו את ההסכם, שבעה מגרשים, בחלקות מספר: 1, 3, 5, 7, 16, 17, 18 בגוש 7588 (להלן: "המגרשים").

3.הנתבעים טוענים כי התובע ידע על זכיית הנתבעת במכרז של המינהל, עוד בטרם נחתם הסכם הפיתוח בין התובעת לבין המנהל, ובטרם נרכשו המגרשים. עוד טוענים הנתבעים, כי הנתבעת לא זכתה במגרש מס' 5 במסגרת המכרז, וממילא לא חתמה על הסכם פיתוח לגביו.

4.לטענת התובע, על כל אחד מהמגרשים 1, 3, 5 ו-7 התעתדה הנתבעת להקים בניין אחד, ועל יתר שלושת המגרשים, התעתדה הנתבעת להקים בניין נוסף, ובסה"כ חמישה בניינים.

5.לטענת התובע, בהסכם שבינו לבין הנתבעת הוסכם כי עבודתו של התובע תכלול, בין היתר, תכנון מוקדם, תכנון סופי, תכנון מפורט של המבנים ותכניות לאישור הרשויות, וכן טיפול בקבלת היתרי הבניה. בתמורה לעבודתו, התחייבה הנתבעת, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א.עבור תכנון הבניינים מעל הקרקע (הקומות) - לפי 4 דולר ארה"ב לכל מ"ר בנוי.

ב.עבור תכנון מרתפי חניה ואחסון - 3 דולר ארה"ב לכל מ"ר בנוי.

ג.מקדמה בסך של 10,000 דולר ארה"ב.

ד.20% מהתמורה לאחר הגשת תכניות לוועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון (להלן: "הוועדה").

ה.30% מהתמורה - לאחר קבלת היתרי הבנייה, בניכוי המקדמה.

ו.40% מהתמורה - לאחר קבלת כל תכניות העבודה המפורטות.

ז.יתרת התמורה (10%) - בגמר הבנייה.

6.הנתבעים טוענים, כי מדובר בהצגה חסרה ומטעה של העובדות מצדו של התובע. לטענתם, התחייבותו המרכזית של התובע כלפי הנתבעת הייתה להביא לשינוי ייעוד המגרשים בהם זכתה הנתבעת, לרבות איחוד המגרשים 18-16, באופן שתתאפשר בנייה למסחר ולמשרדים. אלמלא זה, לא הייתה הנתבעת מתקשרת עם התובע בהסכם. לטענת הנתבעים, הוסכם כי רק עמידה בהתחייבויות אלה, תאפשר לתובע להיכנס למסלול התכנוני הרגיל בגדרו יוכל לבסוף ליהנות מהכנסות בהתאם לשטח שייבנה בפועל.

7.לטענת התובע, הוא החל בביצוע עבודות תכנון הבניינים על המגרשים, שכללה בדיקת אפשרויות בנייה עליהם. לטענתו, לנוכח הבדיקה הראשונית, החליטו הנתבעים לוותר על תכנון מגרש מס' 1 ובהמשך החליטו כך גם לגבי מגרש מס' 5.

מנגד, טוענים הנתבעים, כי הנתבעת לא זכתה במגרש מס' 5 במסגרת המכרז, וממילא התובע לא נדרש לבדוק לגביו דבר. באשר למגרש מס' 1, טוענים הנתבעים, כי הנתבעת זכתה בו במסגרת המכרז, אך בדיקה מקדמית העלתה, כי קיים פער בין אפשרות ניצול הזכויות במגרש בפועל לבין המצג שהוצג בקשר עם מגרש זה במכרז, ולפיכך החליטה הנתבעת לוותר על המגרש, ולא לכרות הסכם לרכישתו, וממילא התובע לא נדרש לתכנן בניה על מגרש זה. כמו כן, טוענים הנתבעים כי הבדיקה המקדמית שביצע התובע הייתה בהתאם להתחייבותו בהסכם.

8.התובע טוען, כי במסגרת הבדיקה הראשונית שערך, נמצא כי מגרשים 3, 7, 16, 17 ו-18, ששטחם הכולל 17,758 מ"ר, מתאימים לתכנון ובניה של בניינים בשטח כולל של 37,969 מ"ר, הכוללים שלוש קומות, גלריה ומרתף, כל אחד. מנגד, טוענים הנתבעים, כי השטח שניתן לבנייה הוגדר מראש במכרז ובתב"ע שבתוקף לגבי האזור, ולא נבע מהבדיקה שערך התובע.

9.עוד טוען התובע, כי לבקשת הנתבעים, פנה למהנדסים ויועצים במקצועות הנדרשים, על מנת לקבל את הצעותיהם לתכנון הנדסי של הבניינים במקצועות השונים, ומשהתקבלו הצעותיהם, הועברו הללו לנתבעים, והנתבעת הייתה אמורה להתקשר בהסכמים ישירות עם המהנדסים. מנגד, טוענים הנתבעים, כי הפנייה של התובע למהנדסים ויועצים במקצועות הנדרשים הייתה חלק מתפקידו מכוח ההסכם.